|
| 1 |
|
| ויהי בימי אחז בן יותם בן עזיהו מלך יהודה עלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ירושלם למלחמה עליה ולא יכל להלחם עליה: |
|
| 2 |
|
| ויגד לבית דוד לאמר נחה ארם על אפרים וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח: |
|
| 3 |
|
| ויאמר יהוה אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס: |
|
| 4 |
|
| ואמרת אליו השמר והשקט אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה בחרי אף רצין וארם ובן רמליהו: |
|
| 5 |
|
| יען כי יעץ עליך ארם רעה אפרים ובן רמליהו לאמר: |
|
| 6 |
|
| נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקענה אלינו ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל: |
|
| 7 |
|
| כה אמר אדני יהוה לא תקום ולא תהיה: |
|
| 8 |
|
| כי ראש ארם דמשק וראש דמשק רצין ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם: |
|
| 9 |
|
| וראש אפרים שמרון וראש שמרון בן רמליהו אם לא תאמינו כי לא תאמנו: |
|
| 10 |
|
| ויוסף יהוה דבר אל אחז לאמר: |
|
| 11 |
|
| שאל לך אות מעם יהוה אלהיך העמק שאלה או הגבה למעלה: |
|
| 12 |
|
| ויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את יהוה: |
|
| 13 |
|
| ויאמר שמעו נא בית דוד המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם את אלהי: |
|
| 14 |
|
| לכן יתן אדני הוא לכם אות הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנו אל: |
|
| 15 |
|
| חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב: |
|
| 16 |
|
| כי בטרם ידע הנער מאס ברע ובחר בטוב תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה: |
|
| 17 |
|
| יביא יהוה עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו למיום סור אפרים מעל יהודה את מלך אשור: |
|
| 18 |
|
| והיה ביום ההוא ישרק יהוה לזבוב אשר בקצה יארי מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור: |
|
| 19 |
|
| ובאו ונחו כלם בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים ובכל הנעצוצים ובכל הנהללים: |
|
| 20 |
|
| ביום ההוא יגלח אדני בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה: |
|
| 21 |
|
| והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן: |
|
| 22 |
|
| והיה מרב עשות חלב יאכל חמאה כי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ: |
|
| 23 |
|
| והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה: |
|
| 24 |
|
| בחצים ובקשת יבוא שמה כי שמיר ושית תהיה כל הארץ: |
|
| 25 |
|
| וכל ההרים אשר במעדר יעדרון לא תבוא שמה יראת שמיר ושית והיה למשלח שור ולמרמס שה: |
|
|
|
|