|
| 1 |
|
| אחרי אשר רבים הואילו לחבר ספור המעשים אשר נאמנו בשלמות בתוכנו׃ |
|
| 2 |
|
| כאשר מסרום לנו הראים אתם בעיניהם מתחלה ואשר היו משרתי הדבר׃ |
|
| 3 |
|
| חשבתי לטוב גם־אני הבחן כל־הדברים היטב מראשיתם לכתבם אליך בסדר תאופילוס האדיר׃ |
|
| 4 |
|
| למען תדע כי אמת האמרים אשר חנכת בם׃ |
|
| 5 |
|
| כהן היה בימי הורדוס מלך יהודה זכריה שמו ממשמרת אביה ולו אשה מבנות אהרן ושמה אלישבע׃ |
|
| 6 |
|
| ושניהם היו צדיקים לפני האלהים והלכי תם בכל־מצות יהוה ובחקתיו׃ |
|
| 7 |
|
| ולא־היה להם ילד כי אלישבע עקרה ושניהם באו בימים׃ |
|
| 8 |
|
| ויהי היום ויכהן לפני אלהים בסדר משמרתו׃ |
|
| 9 |
|
| וכמשפט עבודת הכהנים יצא גורלו להקטיר קטרת ויבא אל־היכל יהוה׃ |
|
| 10 |
|
| וכל־קהל העם היו מתפללים בחוץ בעת הקטרת׃ |
|
| 11 |
|
| וירא אליו מלאך יהוה עמד לימין מזבח הקטרת׃ |
|
| 12 |
|
| ויבהל זכריה בראותו אתו ואימה נפלה עליו׃ |
|
| 13 |
|
| ויאמר אליו המלאך אל־תירא זכריהו כי נשמעה תפלתך ואלישבע אשתך תלד לך בן וקראת שמו יוחנן׃ |
|
| 14 |
|
| והיה־לך לשמחה וגיל ורבים ישמחו בהולדו׃ |
|
| 15 |
|
| כי־גדול יהיה לפני יהוה ויין ושכר לא ישתה ורוח הקדש ימלא בעודנו בבטן אמו׃ |
|
| 16 |
|
| ורבים מבני ישראל ישיב אל־יהוה אלהיהם׃ |
|
| 17 |
|
| והוא ילך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב את־לב אבות על־בנים ואת הסוררים לתבונת הצדיקים להעמיד ליהוה עם מתקן׃ |
|
| 18 |
|
| ויאמר זכריה אל־המלאך במה אדע זאת כי־אני זקנתי ואשתי באה בימים׃ |
|
| 19 |
|
| ויען המלאך ויאמר אליו אני גבריאל העומד לפני האלהים ושלוח אנכי לדבר אליך ולבשרך את־זאת׃ |
|
| 20 |
|
| והנה תאלם ולא תוכל לדבר עד־היום אשר תהיה זאת תחת כי־לא האמנת בדברי אשר ימלאו למועדם׃ |
|
| 21 |
|
| והעם היה מחכה לזכריה ויתמהו כי־אחר בהיכל׃ |
|
| 22 |
|
| ויהי בצאתו לא יכל לדבר אליהם וידעו כי־מראה ראה בהיכל וירמז להם ועודנו נאלם׃ |
|
| 23 |
|
| ויהי כאשר מלאו ימי עבדתו וילך־לו אל־ביתו׃ |
|
| 24 |
|
| ויהי אחרי הימים האלה ותהר אלישבע אשתו ותתחבא חמשה חדשים ותאמר׃ |
|
| 25 |
|
| ככה עשה לי יהוה בימי פקדו אותי לאסף את־חרפתי בתוך בני אדם׃ |
|
| 26 |
|
| ויהי בחדש הששי וישלח המלאך גבריאל מאת האלהים גלילה אל־עיר אשר־שמה נצרת׃ |
|
| 27 |
|
| אל־בתולה מארשה לאיש אשר־שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים׃ |
|
| 28 |
|
| ויבא המלאך אליה החדרה ויאמר שלום לך אשת־חן יהוה עמך ברוכה את בנשים׃ |
|
| 29 |
|
| והיא בראותה נבהלה לדברו ותאמר בלבה מה־היא הברכה הזאת׃ |
|
| 30 |
|
| ויאמר לה המלאך אל־תיראי מרים כי־מצאת חן לפני האלהים׃ |
|
| 31 |
|
| והנך הרה וילדת בן וקראת את־שמו ישוע׃ |
|
| 32 |
|
| והוא גדול יהיה ובן־עליון יקרא ויהוה אלהים יתן־לו את־כסא דוד אביו׃ |
|
| 33 |
|
| ועל־בית יעקב ימלך לעולם ועד ולמלכותו אין קץ׃ |
|
| 34 |
|
| ותאמר מרים אל־המלאך איך תהיה זאת ואני אינני ידעת איש׃ |
|
| 35 |
|
| ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על־כן גם־לקדוש הילוד יקרא בן־אלהים׃ |
|
| 36 |
|
| והנה אלישבע קרובתך אשר קראו־לה עקרה גם־היא הרתה בן בזקנתה וזה־לה החדש הששי׃ |
|
| 37 |
|
| כי לא־יפלא מאלהים כל־דבר׃ |
|
| 38 |
|
| ותאמר מרים הנני שפחת יהוה יהי־לי כדברך ויצא מאתה המלאך׃ |
|
| 39 |
|
| ותקם מרים בימים ההם ותמהר ללכת ההרה אל־עיר יהודה׃ |
|
| 40 |
|
| ותבא בית זכריה ותברך את־אלישבע׃ |
|
| 41 |
|
| ויהי כשמע אלישבע את־ברכת מרים וירקד הילד במעיה ותמלא אלישבע רוח הקדש׃ |
|
| 42 |
|
| ותקרא בקול גדול ותאמר ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך׃ |
|
| 43 |
|
| ומאין־לי זאת אשר־אם אדני באה אלי׃ |
|
| 44 |
|
| כי קול ברכתך בא באזני והנה רקד בשמחה הילד במעי׃ |
|
| 45 |
|
| ואשרי המאמינה כי המלא תמלא אשר דבר־לה מאת יהוה׃ |
|
| 46 |
|
| ותאמר מרים רוממה נפשי את־יהוה׃ |
|
| 47 |
|
| ותגל רוחי באלהי ישעי׃ |
|
| 48 |
|
| אשר ראה בעני אמתו כי הנה מעתה כל־הדרות יאשרוני׃ |
|
| 49 |
|
| כי גדלות עשה לי שדי וקדוש שמו׃ |
|
| 50 |
|
| וחסדו לדור דורים על יראיו׃ |
|
| 51 |
|
| גבורות עשה בזרעו פזר גאים במזמות לבבם׃ |
|
| 52 |
|
| הרס נדיבים מכסאותם וירם שפלים׃ |
|
| 53 |
|
| רעבים מלא־טוב ועשירים שלח ריקם׃ |
|
| 54 |
|
| תמך בישראל עבדו לזכר את־רחמיו׃ |
|
| 55 |
|
| כאשר דבר אל־אבותינו לאברהם ולזרעו עד־עולם׃ |
|
| 56 |
|
| ותשב מרים עמה כשלשה חדשים ותשב לביתה׃ |
|
| 57 |
|
| וימלאו ימי אלישבע ללדת ותלד בן׃ |
|
| 58 |
|
| וישמעו שכניה וקרוביה כי־הגדיל יהוה את־חסדו עמה וישמחו אתה׃ |
|
| 59 |
|
| ויהי ביום השמיני ויבאו למול את־הילד ויקראו אותו זכריה על־שם אביו׃ |
|
| 60 |
|
| ותען אמו ותאמר לא כי יוחנן יקרא׃ |
|
| 61 |
|
| ויאמרו אליה אין־איש במשפחתך אשר נקרא בשם הזה׃ |
|
| 62 |
|
| וירמזו אל־אביו לדעת מה השם אשר יחפץ להקרא לו׃ |
|
| 63 |
|
| וישאל לוח ויכתב עליו לאמר יוחנן שמו ויתמהו כלם׃ |
|
| 64 |
|
| ויפתח פיו ולשונו פתאם וידבר ויברך את־האלהים׃ |
|
| 65 |
|
| ותפל אימה על־כל־שכניהם ויספר כל־הדברים האלה בכל־הרי יהודה׃ |
|
| 66 |
|
| וישימו כל־השמעים אל־לבם לאמר מה־אפוא יהיה הילד הזה ויד־יהוה היתה עמו׃ |
|
| 67 |
|
| וימלא זכריה אביו רוח הקדש וינבא לאמר׃ |
|
| 68 |
|
| ברוך יהוה אלהי ישראל כי פקד את־עמו וישלח לו פדות׃ |
|
| 69 |
|
| וירם לנו קרן ישועה בבית דוד עבדו׃ |
|
| 70 |
|
| כאשר דבר בפי־נביאיו הקדושים אשר מעולם׃ |
|
| 71 |
|
| ישועה מאיבינו ומיד כל־שנאינו׃ |
|
| 72 |
|
| לעשות חסד עם־אבותינו ולזכר את־ברית קדשו׃ |
|
| 73 |
|
| את־השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו׃ |
|
| 74 |
|
| להצילנו מיד איבינו ולתתנו לעבדו בלי־פחד׃ |
|
| 75 |
|
| בתמים ובצדקה לפניו כל־ימי חיינו׃ |
|
| 76 |
|
| ואתה הילד נביא עליון תקרא כי לפני יהוה תלך לפנות את־דרכיו׃ |
|
| 77 |
|
| לתת דעת הישועה לעמו בסליחת חטאתיהם׃ |
|
| 78 |
|
| ברחמי חסד אלהינו אשר בהם פקדנו הנגה ממרום׃ |
|
| 79 |
|
| להאיר לישבי חשך וצלמות ולהכין את־רגלינו אל־דרך השלום׃ |
|
| 80 |
|
| ויגדל הילד ויחזק ברוח ויהי במדברות עד־יום הראתו אל־ישראל׃ |
|
|
|
|