|
| 1 |
|
| ויהי בבאו בשבת אל־בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃ |
|
| 2 |
|
| והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃ |
|
| 3 |
|
| ויען ישוע ויאמר אל־בעלי התורה ואל־הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם־לא ויחרישו׃ |
|
| 4 |
|
| ויאחז־בו וירפאהו וישלחהו׃ |
|
| 5 |
|
| ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל־הבאר ולא־ימהר להעלותו ביום השבת׃ |
|
| 6 |
|
| ולא יכלו להשיב על־זאת דבר׃ |
|
| 7 |
|
| וישא משלו אל־הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃ |
|
| 8 |
|
| כי־יקרא אתך איש אל־החתנה אל־תסב בראש פן־יקרא שמה איש נכבד ממך׃ |
|
| 9 |
|
| ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את־המקום האחרון׃ |
|
| 10 |
|
| אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אותך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה־לך כבוד לפני המסבים עמך׃ |
|
| 11 |
|
| כי כל־המרומם את־עצמו ישפל והמשפיל את־עצמו ירומם׃ |
|
| 12 |
|
| וגם אל־האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל־תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן־יקראו לך גם־המה והיה לך לשלום׃ |
|
| 13 |
|
| אבל כי־תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃ |
|
| 14 |
|
| ואשריך באשר אין־להם לשלם־לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃ |
|
| 15 |
|
| וישמע זאת אחד מן־המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃ |
|
| 16 |
|
| והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃ |
|
| 17 |
|
| וישלח את־עבדו לעת הסעודה לאמר אל־הקרואים באו כי־כבר מוכן הכל׃ |
|
| 18 |
|
| ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃ |
|
| 19 |
|
| ואחר אמר חמשת צמדי־בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃ |
|
| 20 |
|
| ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃ |
|
| 21 |
|
| ויבא העבד ויגד את־הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל־רחבות העיר ואל־חוצותיה והבא הנה את־העניים ואת־הנשברים ואת־העורים ואת־הפסחים׃ |
|
| 22 |
|
| ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש־עוד מקום׃ |
|
| 23 |
|
| ויאמר האדון אל־העבד צא אל־הדרכים ואל־הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃ |
|
| 24 |
|
| כי אני אמר לכם אין אחד מן־האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃ |
|
| 25 |
|
| והמון עם־רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃ |
|
| 26 |
|
| איש כי־יבוא אלי ולא ישנא את־אביו ואת־אמו ואת־אשתו ואת־בניו ואת־אחיו ואת־אחיתיו ואף גם־את־נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃ |
|
| 27 |
|
| ואשר לא ישא את־צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃ |
|
| 28 |
|
| כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את־ההוצאות אם־השג תשיג ידו להשלימו׃ |
|
| 29 |
|
| פן־ישים את־היסוד ולא־יוכל לכלותו והיה כל־הראים יקומו להלעיג־לו לאמר׃ |
|
| 30 |
|
| כי־זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃ |
|
| 31 |
|
| או מי־הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם־יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃ |
|
| 32 |
|
| ואם־לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃ |
|
| 33 |
|
| ככה כל־איש מכם אשר לא־נפטר מכל־רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃ |
|
| 34 |
|
| טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃ |
|
| 35 |
|
| לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ |
|
|
|
|