|
| 1 |
|
| ויהי בקרב אליו כל־המוכסים והחטאים לשמע אותו׃ |
|
| 2 |
|
| וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה־זה מקבל את־החטאים ואכל אתם׃ |
|
| 3 |
|
| וידבר אליהם את־המשל הזה לאמר׃ |
|
| 4 |
|
| מי זה האיש מכם אשר־לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את־התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי־ימצאהו׃ |
|
| 5 |
|
| והיה כמצאו אתו ישימנו על־כתפיו בשמחה׃ |
|
| 6 |
|
| ובא אל־ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את־שיי האבד׃ |
|
| 7 |
|
| אני אמר לכם כי־כן תהיה שמחה בשמים על־חוטא אחד השב יותר מעל־תשעים ותשעה צדיקים אשר לא־יצטרכו לתשובה׃ |
|
| 8 |
|
| או מי האשה אשר־לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא־תדליק נר ותטאטא את־הבית ותחפש היטב עד כי־תמצאהו׃ |
|
| 9 |
|
| והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃ |
|
| 10 |
|
| כן אני אמר לכם תהיה שמחה לפני מלאכי אלהים על־חוטא אחד אשר־שב מחטאו׃ |
|
| 11 |
|
| ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃ |
|
| 12 |
|
| ויאמר הצעיר אל־אביו אבי תנה־לי את־חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את־הנחלה׃ |
|
| 13 |
|
| ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את־הכל וילך אל־ארץ רחוקה ושם פזר את־רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃ |
|
| 14 |
|
| ואחרי כלותו את־הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר־לחם׃ |
|
| 15 |
|
| וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל־שדותיו לרעות חזירים׃ |
|
| 16 |
|
| ויתאו למלא את־בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נותן לו׃ |
|
| 17 |
|
| וישב אל־לבו ויאמר מה־רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃ |
|
| 18 |
|
| אקומה־נא ואלכה אל־אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃ |
|
| 19 |
|
| ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאחד שכיריך׃ |
|
| 20 |
|
| ויקם ויבא אל־אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על־צואריו וישקהו׃ |
|
| 21 |
|
| ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃ |
|
| 22 |
|
| ויאמר האב אל־עבדיו הוציאו את־השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על־ידו ונעלים ברגליו׃ |
|
| 23 |
|
| והביאו את־עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃ |
|
| 24 |
|
| כי זה־בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃ |
|
| 25 |
|
| ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל־הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃ |
|
| 26 |
|
| ויקרא אל־אחד הנערים וישאל מה־זאת׃ |
|
| 27 |
|
| ויאמר אליו כי־בא אחיך ויטבח אביך את־עגל המרבק על־אשר הושב־לו שלם׃ |
|
| 28 |
|
| ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על־לבו׃ |
|
| 29 |
|
| ויען ויאמר אל־אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את־מצותך ומימי לא־נתת לי גדי למען אשיש עם־רעי׃ |
|
| 30 |
|
| ויבא בנך זה אשר בלע את־נחלתך עם־הזנות ותזבח־לו את־עגל המרבק׃ |
|
| 31 |
|
| ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר־לי לך הוא׃ |
|
| 32 |
|
| אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃ |
|
|
|
|