|
| 1 |
|
| [(1-2) ]בהתקרב חג הפסח חיפשו ראשי הכוהנים והסופרים דרך להיפטר מישוע בלי לעורר מהומות בעם - דבר שפחדו ממנו מאוד. |
|
| 2 |
|
|
|
| 3 |
|
| באותה עת פיתה השטן את יהודה איש קריות, שהיה אחד משנים-עשר תלמידי ישוע. |
|
| 4 |
|
| יהודה הלך אל ראשי הכוהנים ואל מפקדי משמר בית- המקדש כדי להתייעץ איתם כיצד להסגיר את ישוע לידיהם. |
|
| 5 |
|
| ראשי הכוהנים ומפקדי משמר בית-המקדש שמחו מאוד על העזרה שהציע להם יהודה, והבטיחו לו כסף. |
|
| 6 |
|
| מאותה עת חיפש יהודה הזדמנות להסגיר את ישוע לידיהם, כשלא יהיה בחברת אנשים רבים. |
|
| 7 |
|
| בהגיע חג הפסח, בו מקריבים זבח, |
|
| 8 |
|
| שלח ישוע את פטרוס ויוחנן להכין את הסדר. |
|
| 9 |
|
| "היכן אתה רוצה שנכין את הסעודה?" שאלו את ישוע. |
|
| 10 |
|
| "בכניסה לירושלים תפגשו אדם נושא כד מים," השיב ישוע. "לכו אחריו, היכנסו אל הבית שאליו יכנס |
|
| 11 |
|
| ואמרו לבעל הבית: 'רבנו ביקש שתראה לנו את חדר האורחים אשר הכנת לו ולתלמידיו בשביל הסדר.' |
|
| 12 |
|
| הוא יוביל אתכם אל הקומה השנייה ויראה לכם חדר גדול שהכין למעננו. שם תכינו את הסעודה." |
|
| 13 |
|
| פטרוס ויוחנן הלכו העירה; הכול התרחש בדיוק כפי שאמר ישוע, והם הכינו את הסדר. |
|
| 14 |
|
| מאוחר יותר הגיעו ישוע ושאר התלמידים, וכשהגיעה השעה התיישבו כולם סביב השולחן. |
|
| 15 |
|
| "נכספתי לאכול עמכם את סעודת הפסח לפני שאתייסר," פתח ישוע ואמר: |
|
| 16 |
|
| "אני אומר לכם ששוב לא אוכל את סעודת הפסח, עד אשר יתקיים במלוא משמעותה במלכות האלוהים." |
|
| 17 |
|
| לאחר מכן לקח ישוע כוס יין, ברך ואמר: "קחו את היין ושתו ממנו כולכם. |
|
| 18 |
|
| דעו לכם ששוב לא אשתה יין עד אשר תבוא מלכות האלוהים." |
|
| 19 |
|
| לאחר מכן הוא לקח כיכר לחם (מצה), ברך, פרס את הלחם לפרוסות, נתן לתלמידיו ואמר: "זהו גופי הניתן בעדכם. איכלו אותו לזיכרוני." |
|
| 20 |
|
| בתום הסעודה הגיש להם ישוע עוד כוס יין ואמר: "זהו הדם אשר נשפך למען רבים, כדי לחתום את הברית החדשה בין אלוהים לבני-האדם. |
|
| 21 |
|
| אולם ליד השולחן יושב האיש שיסגיר אותי. |
|
| 22 |
|
| אמנם נגזר עלי למות, אבל אוי לאיש שיסגיר אותי!" |
|
| 23 |
|
| התלמידים החלו לשאול זה את זה מי מהם עלול לעשות מעשה נורא שכזה. |
|
| 24 |
|
| בין התלמידים התעורר ויכוח: מי מהם החשוב ביותר. |
|
| 25 |
|
| אמר להם ישוע: "בעולמנו רודים המלכים והשליטים בנתיניהם, ובכל זאת אלה נחשבים לדורשים בטוב נתיניהם. |
|
| 26 |
|
| אולם אצלכם המצב שונה: מי שמרבה לשרת אתכם הוא יהיה הגדול מביניכם, והמנהיג יהיה משרת. |
|
| 27 |
|
| ומי נחשב גדול, מי שיושב בשולחן או מי שמשרת את מי שבשולחן? כמובן שהיושב בשולחן. ואילו אני ביניכם כמשרת. |
|
| 28 |
|
| "מאחר ששמרתם לי אמונים על-אף הצרות והקשיים, |
|
| 29 |
|
| ומאחר שאבי הנחיל לי מלכות, הריני מעניק לכם בזאת את הזכות |
|
| 30 |
|
| לאכול ולשתות על שולחני במלכותי, ולשבת על כיסאות לשפוט את שנים-עשר שבטי ישראל." |
|
| 31 |
|
| "שמעון, שמעון," המשיך האדון, "השטן דורש את כולכם, לסנן אתכם כמו חיטה. |
|
| 32 |
|
| אבל התפללתי בעדך שלא תאבד את אמונתך. לאחר שתחזור בתשובה חזק את אחיך." |
|
| 33 |
|
| "אדוני," קרא שמעון פטרוס, "אני מוכן ללכת איתך לבית-הסוהר ואף למות איתך!" |
|
| 34 |
|
| אולם ישוע ענה: "פטרוס, אני אומר לך שעוד היום, לפני קריאת התרנגול, תתכחש לי שלוש פעמים ותאמר שאינך מכיר אותי כלל. |
|
| 35 |
|
| "כאשר שלחתי אתכם לבשר את הבשורה בלי כסף, בלי תרמיל ובלי נעליים האם חסרתם משהו?" המשיך ישוע. "לא חסר לנו דבר," השיבו. |
|
| 36 |
|
| "אבל עכשיו," אמר להם ישוע, "למי שיש כסף ותרמיל שייקח אותם איתו; ולמי שאין חרב - שימכור את מעילו ויקנה אחת. |
|
| 37 |
|
| כי הגיע המועד שתתקיים הנבואה הכתובה עלי: 'הוא נימנה בין פושעים.' כן, כל מה שכתבו עלי הנביאים יתקיים במלואו." |
|
| 38 |
|
| "אדון," קראו התלמידים, "יש לנו כאן שתי חרבות." "אלה מספיקות לכם," השיב ישוע. |
|
| 39 |
|
| לאחר מכן יצא ישוע מהעיר והלך אל הר הזיתים, כמנהגו מדי יום, והתלמידים הלכו בעקבותיו. |
|
| 40 |
|
| בהגיעו אל המקום אמר ישוע לתלמידיו: "התפללו שלא תבואו לידי ניסיון." |
|
| 41 |
|
| ישוע התרחק מתלמידיו מרחק-מה, כרע על ברכיו והתפלל: |
|
| 42 |
|
| "אבי, אם יש ברצונך, אנא, הרחק ממני את כוס הייסורים. אולם אני רוצה שייעשה רצונך ולא רצוני." |
|
| 43 |
|
| לאחר מכן נגלה אליו מלאך מן השמים וחיזק אותו. |
|
| 44 |
|
| בגלל סבלו הרב הוא התפלל בדבקות רבה, וזיעתו נפלה על הארץ כטיפות דם גדולות. |
|
| 45 |
|
| כאשר סיים ישוע את תפילתו וחזר אל תלמידיו, מצא אותם ישנים מרוב צער ועייפות. |
|
| 46 |
|
| "מדוע אתם ישנים?" שאל ישוע. "קומו והתפללו שלא תבואו לידי ניסיון." |
|
| 47 |
|
| בעודו מדבר התקרב אליו קהל גדול של אנשים ובראשם צעד יהודה, שהיה אחד מתלמידיו. יהודה קרב אל ישוע כדי לנשקו, |
|
| 48 |
|
| אולם ישוע אמר לו: "יהודה, האם בנשיקה אתה עומד להסגיר את בן-האדם?" |
|
| 49 |
|
| כשראו התלמידים את העומד להתרחש שאלו את ישוע: "אדון, אתה רוצה שנכה אותם בחרבות שלנו? |
|
| 50 |
|
| ואחד מהם קיצץ את אוזנו הימנית של עבד הכוהן הגדול. |
|
| 51 |
|
| ישוע עצר בעדם ואמר: "הניחו להם לעשות את שלהם." לאחר מכן נגע באוזנו של העבד וריפא אותה. |
|
| 52 |
|
| ישוע פנה אל ראשי הכוהנים, מפקדי משמר בית-המקדש והזקנים שבאו לאסרו: 'מדוע אתם באים אלי במקלות ובחרבות, האם אני גנב או שודד? |
|
| 53 |
|
| מדוע לא אסרתם אותי בבית-המקדש? הרי הייתי שם כל יום. אבל זוהי שעתכם, ושעת שלטון החושך." |
|
| 54 |
|
| הם אסרו את ישוע והובילוהו אל בית הכוהן הגדול. פטרוס הלך אחריהם במרחק-מה, |
|
| 55 |
|
| אולם הצטרף אליהם כשהדליקו מדורה בחצר והתיישבו סביבה. |
|
| 56 |
|
| משרתת אחת הבחינה בפטרוס לאור המדורה. היא נעצה בו מבט וקראה: "האיש הזה היה עם ישוע!" |
|
| 57 |
|
| פטרוס הכחיש בתוקף את דבריה: "אישה, איני מכיר אותו כלל!" |
|
| 58 |
|
| כעבור זמן קצר הבחין מישהו אחר בפטרוס. "אתה ודאי אחד מהם!" אמר. "מה פתאום," הכחיש פטרוס, "אינני אחד מהם!" |
|
| 59 |
|
| כעבור שעה בערך העיר אדם נוסף: "אין לי ספק שהאיש הזה היה עם ישוע, כי שניהם מהגליל." |
|
| 60 |
|
| פטרוס הכחיש שוב: "בן-אדם, איני יודע על מה אתה מדבר..." לפני שסיים פטרוס את דבריו נשמעה קריאת התרנגול. |
|
| 61 |
|
| באותו רגע פנה ישוע והביט בעיניו של פטרוס. אז נזכר פטרוס בדברי האדון: "לפני קריאת התרנגול תתכחש לי שלוש פעמים." |
|
| 62 |
|
| הוא יצא מהחצר ומירר בבכי. |
|
| 63 |
|
| החיילים שהופקדו על שמירת ישוע לעגו לו, הכו אותו והתעללו בו. |
|
| 64 |
|
| הם קשרו את עיניו, הכו אותו באגרופים וקראו בלעג: "נביא שכמוך, נחש מי הכה אותך?" |
|
| 65 |
|
| הם המשיכו לקלל ולהעליב אותו. |
|
| 66 |
|
| למחרת בבוקר הובא ישוע לפני חברי הסנהדרין, ראשי הכוהנים, הסופרים וזקני העם. |
|
| 67 |
|
| "האם אתה באמת המשיח?" שאלו אותו. אך ישוע השיב: "אם אגיד לכם, לא תאמינו לי, |
|
| 68 |
|
| ואם אשאל אתכם שאלות לא תשיבו לי. |
|
| 69 |
|
| אולם עוד מעט בן-האדם ישב לימין גבורת האלוהים." |
|
| 70 |
|
| "אם כך, בן-אלוהים אתה?" "אתם אמרתם שאני הוא" השיב ישוע. |
|
| 71 |
|
| "איננו זקוקים לעדויות נוספות!" הם קראו. "במו אוזנינו שמענו אותו אומר דברים אלה!" |
|
|
|
|