|
| 1 |
|
| לפני חג הפסח, ישוע ידע שהגיעה שעתו לעזוב את העולם ולשוב אל אביו. ישוע תמיד אהב מאוד את בחיריו בעולם הזה, ועתה עמד להוכיח להם כי אין גבול לאהבתו. |
|
| 2 |
|
| בינתיים השטן כבר המריץ את יהודה איש קריות להסגיר את ישוע. |
|
| 3 |
|
| ישוע ידע כי אביו נתן בידו את הכול, וכי הוא בא מאלוהים וישוב אל אלוהים. |
|
| 4 |
|
| לכן הוא קם מהשולחן בארוחת הערב, הסיר את בגדיו וקשר למותניו מגבת. |
|
| 5 |
|
| אחר כך לקח קערה, מילא אותה מים, החל לרחוץ את רגלי תלמידיו וניגב אותן במגבת הקשורה למתניו. |
|
| 6 |
|
| כאשר הגיע תורו של שמעון פטרוס הוא קרא: "אדוני, איך ייתכן שאתה תרחץ את רגלי?" |
|
| 7 |
|
| "כעת אינך מבין מדוע אני עושה זאת, אולם יבוא יום שתבין זאת," השיב ישוע. |
|
| 8 |
|
| "לא", מחה פטרוס, "לעולם לא תרחץ את רגלי!" "אם לא ארחץ אותך, לא יהיה לך חלק בי," השיב ישוע. |
|
| 9 |
|
| "אם כך," קרא פטרוס, "רחץ לא רק את רגלי, אלא גם את ידי וראשי." |
|
| 10 |
|
| "מי שרחץ כבר את כל גופו צריך לרחוץ את רגליו בלבד כדי להיות נקי וטהור. עתה אתם נקיים, אבל לא כולכם." |
|
| 11 |
|
| ישוע אמר דברים אלה מפני שידע מי עמד להסגירו. |
|
| 12 |
|
| כשסיים ישוע לרחוץ את רגליהם לבש את בגדיו, התיישב ושאל: "האם אתם מבינים מה עשיתי לכם? |
|
| 13 |
|
| אתם קוראים לי 'מורה' ו'אדון', ואכן נוהגים אתם בצדק, כי זוהי האמת. |
|
| 14 |
|
| לכן אם אני, האדון והמורה, רחצתי את רגליכם, גם אתם צריכים לרחוץ איש את רגלי רעהו. |
|
| 15 |
|
| נתתי לכם דוגמה כדי שתנהגו כמוני. |
|
| 16 |
|
| האמינו לי, העבד אינו חשוב מאדוניו, והשליח אינו חשוב משולחו. |
|
| 17 |
|
| כאשר תבינו את משמעות הדברים האלה ותנהגו לפיהם, יהיה לכם טוב ותתברכו. |
|
| 18 |
|
| "איני מתכוון לכולכם, כי אני יודע במי בחרתי. הכתובים מנבאים שאחד מאוכלי לחמי יבגוד בי. |
|
| 19 |
|
| אני מספר לכם זאת עכשיו כדי שתאמינו לי כשכל זה יתרחש. |
|
| 20 |
|
| "אמן אומר אני לכם: כל המקבל בברכה את מי שאני שולח מקבל למעשה אותי, וכל המקבל אותי מקבל למעשה את שולחי." |
|
| 21 |
|
| בסיימו דברים אלה נאנח ישוע אנחה עמוקה ואמר: "אכן, זוהי האמת — אחד מכם יבגוד בי." |
|
| 22 |
|
| התלמידים הביטו איש ברעהו בתמיהה ובמבוכה, משום שלא ידעו למי התכוון. |
|
| 23 |
|
| תלמידו החביב של ישוע היה סמוך לחיקו, |
|
| 24 |
|
| ולכן רמז לו שמעון פטרוס לשאל אותו למי כוונתו. |
|
| 25 |
|
| התלמיד הטה את ראשו וקרבו לראשו של ישוע. "אדוני, למי כוונתך?" שאל בלחישה. |
|
| 26 |
|
| "למי שאגיש את פרוסתי הטבולה ברוטב," השיב ישוע. הוא טבל את הפרוסה והגישה ליהודה בן שמעון איש-קריות. |
|
| 27 |
|
| כאשר סיים יהודה לאכול את הלחם נכנס השטן ללבו. "סיים את העניין במהירות," אמר לו ישוע. |
|
| 28 |
|
| איש מהנוכחים לא ידע למה ישוע התכוון. |
|
| 29 |
|
| היו שחשבו כי ישוע ביקש ממנו לקנות את צרכי החג או לתת כסף לעניים, מפני שיהודה היה הגזבר. |
|
| 30 |
|
| יהודה עזב מיד את המקום ויצא. היה אז לילה. |
|
| 31 |
|
| לאחר שעזב יהודה את החדר אמר ישוע: "הגיעה שעתי; עתה יתפאר בן-האדם, ואלוהים יפואר בו. |
|
| 32 |
|
| אם אלוהים יפואר בי, הוא בעצמו יפאר אותי ואף יעשה זאת במהרה. |
|
| 33 |
|
| ילדי היקרים, עוד מעט עלי ללכת מאתכם. לאחר שאלך לא תוכלו לבוא אלי גם אם תחפשו אותי, כפי שכבר אמרתי למנהיגי היהודים. |
|
| 34 |
|
| "אני מפקיד בידיכם מצווה חדשה: אהבו איש את רעהו כשם שאני אוהב אתכם. |
|
| 35 |
|
| אהבתכם החזקה איש לרעהו תוכיח לעולם שאתם תלמידי." |
|
| 36 |
|
| "לאן אתה הולך, אדון?" שאל שמעון פטרוס. "אינך יכול לבוא איתי עכשיו, אולם עוד זמן מה תצטרף אלי גם אתה," השיב ישוע. |
|
| 37 |
|
| "אבל מדוע איני יכול ללכת איתך כעת?" פטרוס לא הבין. "אני מוכן אפילו למות למענך!" |
|
| 38 |
|
| "למות למעני?" שאל ישוע. "אני אומר לך שעד מחר בבוקר לפני קריאת התרנגול, תכחיש שלוש פעמים אפילו את העובדה שאתה מכיר אותי!" |
|
|
|
|