|
| 1 |
|
| ישוע סיים את דבריו ועזב את המקום עם תלמידיו. הם חצו את נחל קדרון ונכנסו אל חורשת עצי-זית. |
|
| 2 |
|
| יהודה, התלמיד שבגד בישוע, הכיר היטב את המקום, כי ישוע נפגש שם עם תלמידיו פעמים רבות. |
|
| 3 |
|
| ראשי הכוהנים והפרושים העמידו לרשות יהודה קבוצה של חיילים ושוטרים מצוידים בלפידים ובכלי נשק, והם הלכו אל אותה החורשה. |
|
| 4 |
|
| ישוע ידע היטב מה עומד לקרות לו. הוא צעד קדימה ושאל: "את מי אתם מחפשים?" |
|
| 5 |
|
| "את ישוע מנצרת," השיבו לו. "אני הוא," אמר ישוע. גם יהודה המסגיר אותו היה שם. |
|
| 6 |
|
| לשמע מילים אלה הם נסוגו ונפלו על הארץ. |
|
| 7 |
|
| ישוע חזר על שאלתו: "את מי אתם מחפשים?" "את ישוע מנצרת," השיבו בשנית. |
|
| 8 |
|
| "אמרתי לכם, אני הוא," אמר ישוע. "אם אותי אתם מחפשים, עיזבו את החבורה הזאת והניחו להם ללכת." |
|
| 9 |
|
| ישוע אמר זאת כדי לקיים את הנבואה שניבא: "מכל אלה שנתת לי לא אבד אף אחד!" |
|
| 10 |
|
| לפתע שלף שמעון פטרוס את חרבו וקיצץ את אוזנו הימנית של מלכוס, עבד הכהן הגדול. |
|
| 11 |
|
| "השב את החרב לנדן!" פקד עליו ישוע. "הרי עלי לשתות את הכוס שנתן לי אבי." |
|
| 12 |
|
| החיילים, השוטרים ומפקדם תפסו את ישוע, קשרו את ידיו, |
|
| 13 |
|
| הוליכו אותו תחילה אל חנן - חותנו של קייפא שהיה הכהן הגדול באותה שנה. |
|
| 14 |
|
| היה זה אותו קייפא שיעץ ליהודים: "מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם, מאשר שכל העם ימות בעד אדם אחד." |
|
| 15 |
|
| שמעון פטרוס ותלמיד אחר הלכו במרחק מה אחרי ישוע. התלמיד האחר היה מוכר לכהן הגדול, ולכן הורשה להיכנס אל החצר יחד עם ישוע, |
|
| 16 |
|
| ואילו פטרוס נאלץ להישאר מעבר לגדר. התלמיד האחר ניגש אל השוערת וביקש ממנה להכניס את פטרוס. |
|
| 17 |
|
| "הלא גם אתה תלמידו של האיש הזה!" קראה השוערת לעבר פטרוס. "מה פתאום?" הכחיש פטרוס. |
|
| 18 |
|
| החיילים והמשרתים התחממו לאש מדורה שהדליקו, כי היה קר מאוד. פטרוס הצטרף אליהם כדי להתחמם מעט. |
|
| 19 |
|
| בתוך הבית החל הכהן הגדול לחקור את ישוע על תלמידיו ועל מה שלימד אותם. |
|
| 20 |
|
| "כל מה שהיה לי לומר אמרתי בציבור, באוזני המנהיגים והעם. תמיד לימדתי בבתי-הכנסת או בבית-המקדש, וכולם יודעים מה שלימדתי," השיב ישוע. |
|
| 21 |
|
| "אל תשאל אותי, אלא את שומעי, הם יודעים את מה שאמרתי." |
|
| 22 |
|
| אחד המשרתים שעמד שם הכה את ישוע על פניו. "ככה אתה מתחצף לכהן הגדול?" שאל בזעם. |
|
| 23 |
|
| "אם אני משקר הוכח זאת." השיב ישוע. "אולם אם אני אומר את האמת, מדוע אתה מכה אותי?" |
|
| 24 |
|
| חנן שלח את ישוע, אסור באזיקים, אל קייפא הכהן הגדול. |
|
| 25 |
|
| בינתיים המשיך שמעון פטרוס להתחמם לאש המדורה, ושוב נשאל: "הרי גם אתה אחד מתלמידיו של ישוע, לא כן?" "לא, מה פתאום?" הכחיש פטרוס. |
|
| 26 |
|
| אך אחד מעבדי הכהן הגדול, קרובו של מלכוס (זה שפטרוס קיצץ את אוזנו), קרא: "אולם ראיתי אותך בחורשה יחד עם ישוע!" |
|
| 27 |
|
| פטרוס המשיך להכחיש את הדבר, ולפתע קרא התרנגול. |
|
| 28 |
|
| בבוקר השכם הובילו את ישוע מביתו של קייפא לבית-המשפט. אך הם לא נכנסו פנימה מחשש חמץ - הם רצו להישאר כשרים לאכילת סעודת הפסח. |
|
| 29 |
|
| על כן יצא אליהם פילטוס ושאל: "במה אתם מאשימים את האיש?" |
|
| 30 |
|
| אילמלא עשה דבר רע, לא היינו אוסרים אותו!" השיבו. |
|
| 31 |
|
| אם כן, שפטו אותו בעצמכם לפי חוקי תורתכם," אמר פילטוס. "אבל החוק אינו מתיר לנו עונש מוות," השיבו היהודים. |
|
| 32 |
|
| בזאת מלאו את מה שישוע ניבא באשר לצורת מותו. |
|
| 33 |
|
| פילטוס שב לבית המשפט וקרא אליו את ישוע. "האם אתה מלך היהודים?" שאל. |
|
| 34 |
|
| "האם אלה המילים שלך או של האחרים?" השיב ישוע בשאלה. |
|
| 35 |
|
| "האם אני יהודי?" שאל פילטוס. "בני-עמך וראשי הכוהנים הסגירו אותך. מה עשית?" |
|
| 36 |
|
| "אילו הייתה מלכותי מהעולם הזה, היו משרתי נלחמים לצדי ומונעים את מאסרי על-ידי ראשי היהודים. אולם בעת הזאת מלכותי אינה מהעולם הזה," אמר ישוע. |
|
| 37 |
|
| "אם כן, אתה בכל זאת מלך?" תמה פילטוס. "כן," השיב ישוע, "משימתי היא להביא את האמת לעולם; לשם כך נולדתי ובאתי לעולם, וכל אוהבי האמת ישמעו לקולי." |
|
| 38 |
|
| "מהי האמת?" שאל פילטוס ויצא החוצה אל היהודים. "האיש חף מפשע ולא עשה כל רע!" קרא פילטוס. |
|
| 39 |
|
| "בכל שנה בחג הפסח אני מוציא לחופשי אסיר אחד. אתם רוצים שאשחרר את מלך היהודים?" |
|
| 40 |
|
| "לא!" קראו. "אל תשחרר אותו; שחרר את בר-אבא!" בר-אבא היה שותף למרד. |
|
|
|
|