התנך בשנה אחת

1. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים:
2. עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו:
3. יהוה איש מלחמה יהוה שמו:
4. מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים סוף:
5. תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו אבן:
6. ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב:
7. וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש:
8. וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נזלים קפאו תהמת בלב ים:
9. אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי:
10. נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים:
11. מי כמכה באלם יהוה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא:
12. נטית ימינך תבלעמו ארץ:
13. נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך:
14. שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת:
15. אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען:
16. תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך יהוה עד יעבר עם זו קנית:
17. תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך:
18. יהוה ימלך לעלם ועד:
19. כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים:
20. ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת:
21. ותען להם מרים שירו ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים:
22. ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים:
23. ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה:
24. וילנו העם על משה לאמר מה נשתה:
25. ויצעק אל יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו:
26. ויאמר אם שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יהוה רפאך:
27. ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים:
1. ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים:
2. וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר:
3. ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב:
4. ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא:
5. והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום:
6. ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים:
7. ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו עלינו:
8. ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה:
9. ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם:
10. ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן:
11. וידבר יהוה אל משה לאמר:
12. שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם:
13. ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה:
14. ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ:
15. ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה:
16. זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו:
17. ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט:
18. וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו:
19. ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר:
20. ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה:
21. וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס:
22. ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה:
23. ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר:
24. ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו:
25. ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה:
26. ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו:
27. ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו:
28. ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי:
29. ראו כי יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי:
30. וישבתו העם ביום השבעי:
31. ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש:
32. ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים:
33. ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם:
34. כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת:
35. ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען:
36. והעמר עשרית האיפה הוא:
20. יגמלני יהוה כצדקי כבר ידי ישיב לי:
21. כי שמרתי דרכי יהוה ולא רשעתי מאלהי:
22. כי כל משפטיו לנגדי וחקתיו לא אסיר מני:
23. ואהי תמים עמו ואשתמר מעוני:
24. וישב יהוה לי כצדקי כבר ידי לנגד עיניו:
25. עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם:
26. עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל:
27. כי אתה עם עני תושיע ועינים רמות תשפיל:
12. אדם בליעל איש און הולך עקשות פה:
13. קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו:
14. תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים ישלח:
15. על כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא:
23. ויבא אל המקדש ויהי בלמדו שם ויגשו אליו ראשי הכהנים וזקני העם ויאמרו באי זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך הרשות הזאת:
24. ויען יושע ויאמר אליהם גם אני אשאלה אתכם דבר אחד אשר אם תגידו אתו לי גם אני אגיד לכם באי זו רשות אני עשה אלה:
25. טבילת יוחנן מאין היתה המן השמים אם מבני אדם ויחשבו בלבבם לאמר:
26. אם נאמר מן השמים יאמר אלינו מדוע אפוא לא האמונתם לו ואם נאמר מבני אדם יראים אנחנו את המון העם כי כלם חשבים את יוחנן לנביא:
27. ויענו את ישוע ויאמרו לא ידענו ויאמר אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה:
28. אבל מה דעתכם איש היה ולו שני בנים ויגש אל הראשון ויאמר בני לך היום ועבד בכרמי:
29. ויען ויאמר אינני אבא ואחרי כן נחם וילך:
30. ויגש אל השני וידבר כזאת גם אליו ויען ויאמר הנני אדני ולא הלך:
31. מי משניהם עשה את רצון האב ויאמרו אליו הראשון ויאמר להם ישוע אמן אמר אני לכם המוכסים והזונות יקדמו אתכם לבוא אל מלכות האלהים:
32. כי יוחנן בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם לו אבל המוכסים והזונות הם האמינו לו ואתם ראיתם ולא שבתם אחרי כן להאמין לו:
33. משל אחר שמעו איש בעל בית היה ויטע האיש כרם ויעש גדר סביב לו ויחצב יקב ויבן מגדל בתוכו ויתנהו אל כרמים וילך בדרך מרחוק:
34. ויהי בהגיע עת האסיף וישלח עבדיו אל הכרמים לקחת את פריו:
35. ויחזיקו הכרמים בעבדיו את זה הכו ואת זה הרגו ואת זה סקלו:
36. ויוסף שלח עבדים אחרים רבים מן הראשונים ויעשו ככה גם להם:
37. ובאחרונה שלח אליהם את בנו באמרו מפני בני יגורו:
38. ויהי כראות הכרמים את הבן ויאמרו איש אל אחיו זה הוא היורש לכו ונהרגהו ונאחזה בנחלתו:
39. ויחזיקו בו וידחפוהו אל מחוץ לכרם ויהרגו אתו:
40. והנה כבוא בעל הכרם מה יעשה לכרמים ההם:
41. ויאמרו אליו ירע לרעים ויאבדם ואת הכרם יתן לכרמים אחרים אשר ישיבו לו את הפרי בעתו:
42. ויאמר ישוע אליהם הכי קרא לא קראתם בכתובים אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו:
43. על כן אני אמר לכם כי תקח מכם מלכות האלהים ותנתן לגוי אשר יעשה את פריה:
44. והנפל על האבן ההיא ישבר ואשר תפל עליו תשחקהו:
45. ויהי כשמע הכהנים הגדולים והפרושים את משליו ויבינו כי עליהם דבר:
46. ויבקשו לתפשו אך יראו מפני המון העם כי לנביא חשבהו:
Hebrew Bible 1977
Public Domain: 1977